מאחר וחשדתי שיש כאן משהו מורכב ורציתי תמונה ברורה החלטתי לשלוח את ריצ'ארד ל- CT. כבר במהלך הבדיקה הובהר לי שהמצב שחור משחור. לריצ'ארד הייתה מאסה בסיס הלב, בכלייה ובטחול. מעטפת הלב הייתה מלאה בדם ונוקזה אך מאחר והפגיעה הייתה רב מערכתית החלטתי לא לנסות ולנתח ו"להתעלל" בכלב אלא להתרכז במתן תמיכה מקסימאלית והנעמת הזמן שנותר. עבר חודש מיום האבחנה הראשונית ונאלצנו להיפרד מהגוזל המתוק בדמעות.

כלב כמוהו רק מוכיח לנו את ה"קלישאות" הידועות: "אין סכום של כסף שיכול לקנות כשכוש זנבו של כלב"... ועוד ועוד... אני עדיין חושב על ריצ'ארד, אני מדהים בכך גם את עצמי. אבל ריצ'ארד הוא כלב שמוכיח לי שדרכי נכונה וצודקת ואמשיך להשתדל ולהעניק למתוקים האלה את שמגיע להם. לעיתים קרובות הרבה יותר מלרבים מבני האדם שמסביבנו. אני בטוח שאם העולם היה מלא בריצ'ארדים על 2 רגליים היינו כולנו מחייכים 365 יום בשנה.

ביום שבת ריצ'ארד ט. החזיר את נשמתו לבורא עולם...
לפני מספר ימים נפרדנו, בעליו של ריצ'ארד , צוות המרפאות ואני מאחד היצורים המדהימים ביותר שזכינו לפגוש. אחד שנותן  לנו כח להמשיך, רצון לעשות רק טוב וגורם לנו אושר ללא גבול.

ריצ'רד, מוזר ועצוב להתייחס אליו בלשון עבר, היה כלב , מדהים מכל אספקט, מגזע FLAT COATED RETRIEVER. כלב זכר מפואר בן 8 שנים. לפני כחודש הגיעו אלי בעליו באומרם שהכלב "נראה לא טוב, הוא לא עצמו". מהיכרות רבת שנים עימם ליבי ניבא לי שישנה בעייה אבל לא תיארתי לי שלשם יגעו הדברים. בדקתי אותו מקצה החוטם ועד קצה הזנב, תוך קבלת נשיקות וליקוקים ללא הרף וכל שגיליתי להפתעתי היה חניכיים בהירות וקפואות. ממש כך, קור כלבים.

החשד נפל על מחלה הורמונלית כגון אדיסון בה יש חילוף חומרים לקוי, אי סדירות קצב לב, חוסר איזון ברמות המלחים ועוד. לא שללתי כלום. לשמחתי בעליו של ריצ'ארד סומכים את ידם על שיפוטי ולא חסכו מעולם מכלבם את הטוב ביותר. ביצעתי בדיקות דם , צילום בטן ואולטראסאונד ולאחר קיבוץ הממצאים חשדתי אי שם שיש לנו קטסטרופה בין הידיים. לא תיארתי לעצמי עד כמה.